המתנות בפוליטיקה. יחסי איראן-סין לפי ספר המתנות (כיתאב אל-האדיה ווה אל-טואף) 

המתנות בפוליטיקה: יחסי איראן-סין לפי "ספר המתנות" (כיתאב אל-האדיה ווה אל-טואף) ליאור עלמא וקסלר* ב"ספר המתנות" מופיעות מספר מתנות הנקשרות למערכת היחסים של איראן-סין במאות ה-9 וה-10 לספירה; חלק מהמתנות הנזכרות בספר והמאזכרות את סין מדברות על מערכת יחסים ישירה בין החצר הסינית באותן מאות לבין החצר האיראנית; אחרים - פריטים הכלולים במתנה או באוצר שמקורם מסין. המתנות הנזכרות מתנה 1: מתנה ומכתב מ"מלך" סין למלך הסאסני, אנושירוואן (An?shirv?n) ששלט בתקופה הסאסנית, והיא כוללת תכשיט בצורת פסלון של סוס ודוהר, פיסת בגד ממשי נושא את דמות השליט בחדר הכס. מתנה 8: מתנה דיפלומטית ומכתב מלא-מוסלמי (= "מלך" סין) לשליט האומיי (הח'ליפה מועאוויה) אחרי כיבושי האסלאם, ביחד עם ספר שעניינו סודות מעולם המדע הסיני. מתנה 47: מתנה דיפלומטית הכוללת פריט מסין: המתנה מהמושל הספריד של סיסטם (מושל סיסטם, Sistam) לח'ליפה המוסלמי (אל-מועתאדיד), כללה בזים, כתבים מסין, ציר מכסף (לדלת?) של מסגד, מטבעות כסף וקטורת. מתנה 80: מתנה דיפלומטית מח'ליפה הפאטימי אל-זהיר (Z?hir) לכפוף לו, המושל המקומי של צפון אפריקה, זיריד (Zirid), הכוללת הרבה פריטים יקרים מאוד ממקומות שונים בעולם, כמו ג'ירפה עם אוכף ומקושט, גמל דו-דבשתי (sedans and palanquins), שפחה ועבד וסוסים מתורבתים. גמל דו-דבשתי הגיע מתחומי סין או ממרכז אסיה. מתנות 165?166: מתנה לאירועים מיוחדים שהביא שליח זר (= הדיפלומט הסיני) מחצר "מלך" סין לנאצר אבן אחמד הסאמאני בבוכרה. דבר דומה למה שכתוב במתנה 165 קרה עם נאצר אבן אחמד אבן איסמאיל אבן אחמד אבן נוח אבן אסאד* [הסאמאני]* - מלך סין כתב לו בשנה 327 להג'רה [938 לספירה] ודרש ממנו מס קרקע (ח'ארג') בעבור 27 שנים ו[פקד עליו], דבר המלמד על שליטתו על הפרובינציה של נאצר. מלך סין מאיים [על נאצר], אחרת הוא ישלח את צבאו אליו. הסיבה לכל זה היא תלונה כנגד אדם מכת הדהריה (Dahriyyah)* המוכרת בנישפור, שהודיע לנאצר אבן אחמד מה יקרה אם יתווכח/ידון בפומבי בסוגיית האתיאיזם וטעטיל (ta?til).* נאצר תפס את האיש ואסר אותו. אבו חיפז אחמד אבן מוחמד אבן אחמד אבן חאפז אבן אל-זיבריחאן (al-Zibriqan), המשפטן (faqih) של בוכרה והיועץ של המדינה, דן בעניין עד שהתיק היה סגור. נאצר הלין אותו בביתו והציב שומר לשמור עליו, אך באחד הלילות הוא הצליח לברוח בעורמה ומצא מקלט בסין. הוא גם הצליח להערים על יועץ המלך ולהתקבל בעזרתו לביקור אצל המלך הסיני. הוא אמר שמדינת האסלאם חלשה ושמספר חיילים קטן מספיק בכדי לכבוש [בקלות] את המדינה [הסאמאנית] ביחד עם עוד דיונים מילוליים. כדאי לזכור שהשושלת הסאמאנית (819?1005 לסה"נ) היו צאצאיו של סאמאן חודה (Saman Khuda), שאימץ את האסלאם בחוראסן, תחת הח'ליפה אל-מאמון. השושלת הסאמאנית שלטה בטרנסאוקסניה, נב וסמרקנד, אחמד של פרחנה, יחיה (Yahya) של שש (Shash) ואליאס (Alyas) של הראט. בסוף המאה ה-9 לספירה ובמהלך המאה ה-10 נכבשו מספר ממלכות במרכז אסיה על ידי שליט פרחנה ואמונתם הפכה להיות האסלאם. בשנת 900 הח'ליפה ציין לשבח את שליט פרחנה עם המושל המקומי של חורסאן, תחת הסאפארידים (Saffarids). הממלכה הסאמאנית תחת נאצר הב' (914?943 לסה"נ) הגיע לשיא התפשטותה, בירתה היתה בוכרה, וסמרקנד כעיר משנה. שלטונם הסתיים במהפכת חצר של הקרחניים (Qarakhnids) והעזנויים (Ghaznavids). נאצר אבן אחמד אבן איסמאיל אבן אחמד אבן נוח אבן אסאד (914?934 לסה"נ) כינויו אל-סעיד (= שמחת השגשוג). אדם מכת הדהריה (Dahriyyah), המקומית בנישפור, כת שמקורה בפילוסופיות היווניות, וטענתם העיקרית נוגעת לאי תחילתו של הזמן (תמיד היה ותמיד יהיה), והם מאמינים בנצח של החומר, אשר יישארו לעולמים תוך התעלמות מהתחייה [של ישו], מיום הדין, מאלוהות אחת ומהבריאה. יתווכח/ידון בפומבית - דיבייטינג, מאוד נפוץ בדתות הבודהיסטיות של מרכז אסיה. הטקסט מדבר על בקשתו של האדם הזה (שברח לסין) שהתגרה בנאצר אבן אחמד וניסה לגרום לו להיכנס לויכוח דתי מולו, ויכוח שנושאיו הם שתי אסכולות דתיות כופות: האתיאיזם והטעטיל. האתאיזם כפר בקיומו של האל, ואילו הטעטיל (ta?til), היא אחת הדרכים לדון בטבעו של האל וכל האטריביוטים שלו, כאשר זהו סוג של אנתרומורפיזם, המשווה בין האל לבין האדם. הטעטיל הוא הגותו של סעד אבן דירהם שהיה המועטיל הראשון (מאמין בטעטיל); סעד זה היה, לפי דעות אחדות, אחראי על נפילתו של הח'ליפה האומיי האחרון, מרואן הב'. (אחמד אבן חנבל, האורתודוס המוסלמי הגדול, התנגד נחרצות לטעטיל ולזרמים כופרים אחרים). נאצר תפס את האיש ואסר אותו. אבו חיפז אחמד אבן מוחמד אבן אחמד אבן חאפז אבן אל-זיבריחאן (al-Zibriqan), המשפטן (faqih) של בוכרה והיועץ של המדינה, דן בעניין עד שהתיק היה סגור. נאצר הלין אותו בביתו והציב שומר לשמור עליו, אך באחד הלילות הוא הצליח לברוח בעורמה ומצא מקלט בסין. הוא גם הצליח להערים על יועץ המלך ולהתקבל בעזרתו לביקור אצל המלך הסיני. הוא אמר שמדינת האיסלאם חלשה ושמספר חיילים קטן מספיק בכדי לכבוש [בקלות] את המדינה [הסאמאנית] ביחד עם עוד דיונים מילוליים. במתנה 166 שליחיו הזקנים, נבונים (שקולי דעת), רגישים וידענים גדולים (מלומדים) של מלך סין הופיעו בפרחנה (Farghanah), מלווים בארבעים רוכבי סוסים, ונושאים מכתב ממלך סין לנאצר אבן אחמד, אשר הכיל את דרישת מס הקרקע ל-27 שנים עם הדגשת מעמדם הנחות של נאצר וממלכתו. אחרת [הוא אמר] הוא יישלח יחידות, שראשן יהיה בטרנסאוקסניה וזנבן בסין, והוא לא יירגע עד אשר יחידות הרס יכבשו את עירק ויהרסו את הח'ליפות. עד כאן שתי הפסקאות המופיעות בספר המתנות העוסקות ישירות במלך סין, אך הסיפור לא נגמר, והפסקאות הבאות קשורות ישירות לאותה דרישה ממלך סין: במתנה 167 מלך (Malik), שליט (sahib) פרחנה, כתב לנאצר אבן אחמד בקשר לשליחות הסינים, למצבם ולהיותם חוסים בביתו. כאשר מכתבו של מלך הגיע לידי נאצר אבן אחמד, הוא כתב למלך [מורה לו], להתייחס אליהם באדיבות (עדינות) ולהעמיד עבד-נער לרשות כל אחד מהארבעה ולכנס (ולחבור) את הצבא של פרחנה ולגייס מתנדבים-לוחמים (al-muttawwi?ah)* כדי לרכב איתם לגדת הנהר ולחצות לחוג'נדה (Khujandah). הוראות דומות נכתבו לטשקנד, לאספיג'ב (Aspujab), לסוג'יה (Soghdia, al-Sughd), לפרב (Farab) ולסמרקנד - להביא את כל צבא העבדים, צעירים ומבוגרים, לבוכרה. לעטר את הסוסים, כל אחד בצבע שונה, ועם תכשיטים (saghah) במיטב האופנה וכתר מדהים מרקמה צפופה עם חוטי זהב; האוכף נראה כצבוע טורקיז (Fayruzajah).* הוא גם הורה לאסוף כמה שיותר שריוני חיילים (jawashin), מצופים זהב על כל פניהם [בעבור החיילים והסוסים] (tajafif)* ומגינים מצופי זהב (sawa?id). הוא דיבר עם הצבא והחל לתת הוראות למפקדים של חיילות המתנדבים (jaysh al-muttawwi?ah) כדי שיצטיידו בכל מה שהם זקוקים מאוצרות הצבא (khizanat al-silah) גם בעבור חיות המשא, כאשר בעלי חיים אלה יאספו מכל מקום. ועוד שתי מתנות נזכרות בספר: במתנה 220 מתואר אובדן של אבנים טובות שנתפס כחלק מהחרמות על ידי ראשיד במהלך צייד. ובמתנה 223 מדובר על אוצר של יעקוב אבן אל-לייט (al-layth) שנתפס כחלק מהחרמות לאחר שנוצח על ידי הח'ליפה אל-מועאתיד. ? המאמר מבוסס על הרצאה שנשאתי באוני' תל אביב בשנת 1999.